פגיעה נפשית בצבא

פגיעה נפשית היא מונח רחב המתאר מגוון תופעות פסיכיאטריות המופיעות אצל אנשים מסיבות שונות. פגיעה נפשית שמקורה בשירות הצבאי היא ברת פיצוי מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]. לשם כך הכרה בפגיעה וקבלת הפיצוי, יש להגיש תביעה לקצין התגמולים של משרד הבטחון.

 

סוגי פגיעות נפשיות

בטרם הגשת התביעה, חשוב להבחין בין פגיעה נפשית מסוג הלם קרב, לבין התפרצות מחלת נפש.

הלם קרב

הפרעה זו מכונה בעגה המקצועית הפרעת דחק פוסט טראומטית, או הפרעה בתר-חבלתית (ובקיצור PTSD). הלם קרב מופיע אצל חיילים אשר חוו אירוע טראומטי בו נשקפה סכנה ממשית לחייהם או לשלמות גופם, או לחלופין היו עדים לאירוע כזה, בו נשקפה סכנה לחיי אחרים. במציאות הבטחונית הנוכחית אין זה מפתיע כי חיילים רבים נחשפים למראות קשים במהלך שירותם הצבאי, בין אם במסגרת העבודה השוטפת ובין אם בפעילות מבצעית, אשר לעתים מצלקים את נפשם לצמיתות.

האנשים הסובלים מ-PTSD מפתחים מגוון תסמינים אשר המשותף להם הוא הקושי שהוא מציבים בפני הנפגע לקיים אורח חיים תקין. התסמינים יכולים להופיע מיד בתום האירוע הטראומטי, אך לעתים חולפים חודשים ואפילו שנים עד להופעת התסמינים. נהוג לחלק את המאפיינים של הפרעת דחק פוסט טראומטית לשלוש קטגוריות:

  1. תסמינים חודרניים – הנפגע חווה את האירוע מחדש לעתים קרובות ע"י זכרונות חוזרים, חלומות חוזרים ופלאשבקים, וכן בעת חשיפה לסימן פנימי או חיצוני המזכיר את האירוע הגוררת תגובה פיסיולוגית מסוימת.
  2. תסמיני הימנעות – הנפגע משקיע מאמץ בנסיון להימנע ממחשבות, פעילויות, אנשים או מקומות המעוררים את הטראומה.
  3. תסמיני עוררות יתר – הנפגע מפתח דפוסי התנהגות חדשים המשפיעים לרעה על אורח חייו ויחסיו עם העולם החיצון, לדוגמה: נטייה להרס עצמי, קשיי הירדמות, קשיי ריכוז, האשמה עצמית מופרזת, רגזנות, התנהגות תוקפנית, דריכות מתמדת, נטייה לנטילת סיכונים, תחושת ניכור וריחוק מהסביבה, תפיסה מעוותת של האירוע הטראומטי והגורמים לו וכן הלאה.

 

מחלות נפש

מחלת נפש היא הפרעה פסיכיאטרית אשר משפיעה על תפקודו של הלוקה בה בהיבט הרגשי, ההתנהגותי והקוגניטיבי. תחום מחלות הנפש טרם פוענח במלואו, והידע המקצועי הקיים ממשיך להתעדכן בהתאם לפריצות המדעיות בתחום, אך ידוע כי קשה להצביע על גורם מובהק להתפרצות המחלה, שהרי מדובר בתמהיל של גורמים ביולוגיים, סביבתיים וחברתיים.

במהלך השירות הצבאי, חיילים עשויים להתמודד עם לחץ נפשי, קשיי הסתגלות, תנאי שירות ירודים, התעללות פיסית או נפשית ע"י חבר צוות/מפקד וחוויות קשות נוספות, אשר עלולות להוביל להתפרצות של דכאון, סכיזופרניה ומחלות נפשיות אחרות.  למידע נוסף על תביעות נגד הצבא לחץ כאן.

 

הליך התביעה מול משרד הבטחון

חוק הנכים קובע כי האפשרות להגשת תביעה נגד משרד הבטחון מוקנית לכל חייל משוחרר משירות סדיר, חייל בשירות קבע וכל אדם אחר המשרת במערכת הבטחון: שוטרים, מג"ב, עובדי שב"כ, עובדי מוסד, עובדי משרד הבטחון וכיו"ב.

עוד קובע החוק, כי רק מי שנפצע או חלה בעקבות השירות, יהיה זכאי לתבוע פיצוי ממשרד הבטחון. דרישה זו אופיינית לכל תביעה נזיקית והיא מבטאת למעשה את שאלת הקשר הסיבתי בין השירות לבין הנזק, קרי התפרצות המחלה. מילוי דרישה זו מאתגר במיוחד בתביעות בגין פגיעות נפשיות, הן בשל העובדה כי לעתים לא מדובר באירוע או גורם בודד שהוביל לפגיעה, והן בשל פרק הזמן הארוך שיכול לעבור מהופעת התסמינים הראשונים ועד לאבחון רפואי מלא ולהגשת תביעה.

הצעד הראשון בתהליך הוא הגשת טופס תביעה לידי קצין התגמולים הממונה על אזור המגורים של התובע. על טופס התביעה להכיל פירוט אודות מסכת האירועים שהובילה להתפרצות המחלה, תסמיניה כפי שהם מופיעים אצל הנפגע וכן חוות דעת רפואית המתייחסת לחומרת המחלה ולאופן בו היא מגבילה את חייו של התובע.

קצין התגמולים יבחן את התביעה לגופה על בסיס החומרים שלפניו, ולאחר מכן יידרש להכריע האם מתקיים קשר סיבתי בין שירותו של הנפגע במערכת הבטחון לבין הפגיעה הנפשית. בתביעות בגין התפרצות מחלת נפש, לעומת תביעות בגין הופעת PTSD, בדרך כלל קשה יותר לתובע לבסס את הקשר הסיבתי, מכמה נימוקים:

  • להתפרצות מחלות נפש גורם ביולוגי תורשתי, כלומר התובע היה בעל נטיה מולדת להתפרצות המחלה בשלב מסוים בחייו. בשל כך, קשה יותר להוכיח שאלמלא שירת התובע במערכת הבטחון, המחלה לא הייתה מתפרצת.
  • הופעת פוסט טראומה או הלם קרב היא תוצאה של חשיפה לאירוע טראומטי מסכן חיים, כמו למשל פעילות מבצעית או פיגוע. לעומת זאת, התפרצות מחלת נפש היא תולדה של מגוון גורמים ואירועים שקשה להצביע על המכריע מביניהם.

על כן, חשוב לוודא כי טופס התביעה מפורט ככל הניתן ונתמך על ידי חוות דעת מקצועיות ומהימנות.

לצורך הכרעה בתביעה, רשאי קצין התגמולים להפנות את התובע לבדיקה אצל רופא מומחה מטעם משרד הבטחון. לאחר הבדיקה, הרופא המומחה מגיש את חוות דעתו לקצין התגמולים בעניין קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לבין מה שחווה התובע במהלך שירותו. בדרך כלל, כאשר חוות דעתו של המומחה תומכת בטענת התובע, קצין התגמולים ייטה לאשר את התביעה. היה והחליט קצין התגמולים לדחות את התביעה, רשאי הנפגע לערער על החלטתו לבית משפט השלום תוך פרק זמן של 30 ימים.

לאחר שהוכרה התביעה, התובע יופנה לוועדה רפואית מחוזית לצורך קביעת אחוזי נכות. על בסיס אחוזי הנכות שייקבעו בוועדה, יחליט קצין התגמולים האם זכאי התובע למענק חד פעמי ממשרד הבטחון, או לקצבה חודשית והטבות נוספות.

 

התיישנות

תביעות בגין פציעה או מחלה נגד משרד הבטחון יש להגיש בתוך 3 שנים מיום השחרור, ולאחר תקופה זו לא ניתן לתבוע עוד. לעומת זאת, בתביעות בגין פגיעה נפשית אין התיישנות, ככל שניתן להצביע על קשר סיבתי בין הפגיעה לשירות. החרגת ההתיישנות בתביעות אלו נובעת מההבנה כי שלא כמו פציעה פיסית, תסמיני הפגיעה הנפשית יכולים להופיע בחלוף זמן רב מיום השחרור, ורק לאחר מכן יכול הנפגע להתחיל להכיר במצבו.

 

סיכום

תביעה בגין פגיעה נפשית בצבא אינה פשוטה להוכחה וכרוכה בתהליך ארוך ומורכב. מומלץ לגשת לטיפול של גורם מקצועי מיד עם אבחון ההפרעה, ובמקביל להתחיל בהליך תביעה מול משרד הבטחון. כאשר בוחרים להגיש תביעה, חשוב להכיר את המערכת ואת המטריה המשפטית היטב, כדי להימנע מהרעת המצב וכדי למקסם את סיכויי הצלחת התביעה. חשוב לדעת למשל, שקבלת פיצוי ממשרד הבטחון חוסמת את האפשרות לתבוע בגין אותו נזק דרך מסלול אחר (למשל דרך ביטוח לאומי).

מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתביעות מסוג זה לצורך קבלת ייעוץ משפטי והכוונה מקצועית בתהליך. ליווי של גורם משפטי מקצועי ומהימן יוכל לסייע לכם בהתנהלות מושכלת בתהליך ובהגדלת סיכויי הצלחת התביעה שלכם.

איש צבא

השארת תגובה